The Beatles - Abbey road (69')

נכון, 'ראבר סול' הוא "יפה" יותר; 'רבולבר' הוא המהפכן האמיתי; 'סרג'נט פפר' הוא המפורסם ביותר ובאלבום הלבן מפוזרים כמה מרגעי השיא. אבל, 'אבי רואד' הוא השיא, הסיכום, המכלול של הכל. כפי שכתבתי במדור עצמו, מבחינתי הכי טוב להתחיל בכלל עם האוסף הכחול קודם כל. אבי רואד צריך להגיע מיד אח"כ

זה כנראה דיון שלעולם לא יוכרע...

Elvis Presley (56')

כמובן שרק אוסף במקרה של אלביס ייספק. אבל כאלבום, הראשון שלו הוא מרענן וצעיר גם כיום ומסביר מיד את כל הסיבות להיסטריה וההיסטוריה

David Bowie - The rise and fall of Ziggy Stardust and the spiders from mars (72')

Pink Floyd - Dark side of the moon (73')

Bob Marley - Exodus (77')

Faithless - Reverence (96')

תיקונון:

היה מדויק יותר להגיד שבסבנטיז פרץ הדיסקו ולא "הפופ" - מילה בעלת משמעות רחבה מדי

Carole King - Tapestry (71')

גם אז לא הבנתי מה עושה שם התמונה של קלי קלארקסון...

Alanis Morissette - Jagged little pill (96')

התזמון למדור הזה היה צאתה של גרסת האנפלאגד במלאת עשר שנים לאלבום המקורי

Bob Dylan - Blonde on Blonde (66')

המדור על דילן, שהתפרסם באביב, היה גם תירוץ לא רע לדבר על וודסטוק (למרות שכידוע הוא לא הופיע שם בכלל). הוא באמת על זמני

Massive Attack - Blue Lines (94')

וגם רציתי מאוד את פורטיסהד ולאמב.

כמו אצל אלאניס גם כאן היתה סיבה לשלב המוקדם בו כבר כתבתי על הדיסק (למרות שזה פרויקט ללא דירוג) - יציאת האוסף של מאסיב